אני מקולקל

יש לכולנו תפיסה מושרשת על טיפול בבעיות גופניות, הולכים לרופא, הוא מאבחן, נותן תרופה שתתקן אותנו, ואז אנחנו נהיה בסדר, מקסימום יחליפו לנו לטיפול אחר, גישת אני מקולקל ודורש תיקון

זה נכון להרבה מאוד בעיות, לפניי שבועיים הייתה לי דלקת עיניים, הגעתי לרופא עיניים, הוא בדק אותי, רשם לי אנטיביוטיקה לשבוע וכבר יומיים אחר כך הרגשתי הרבה יותר טוב, הייתי מקולקלת לכמה ימים ועכשיו אני תקינה.

אבל יש תחומים שבהם זה לא עובד, ישנה בעיה גופנית, אך אנחנו לא מקולקלים, ואין מה לתקן.

קחו למשל אלרגיה, אנשים שרגישים לגלוטן הם לא מקולקלים, הם פשוט שונים מאיתנו, אנזים שחסר דורש מהם לשנות את התזונה שלהם ובאופן כללי את אורך החיים. אבל אין מה לתקן אצלם.

גם כאב כרוני הוא כזה, כאב כרוני הוא עוד יותר "קיצוני" על הסקלה של הקלקולים, אנחנו מרגישים מקולקלים, אך אין בדיקות לכאב, אנחנו רוצים שיתקנו אותנו אבל אין תרופות או ניתוחים טובים לכאב. בכאב כרוני יש לפעמים אין אבחנה, או שהאבחנה מושגת על ידי שלילה של דברים אחרים.

אבל זה לא אומר שאין טיפול, רק שהטיפול הוא לא רפואי, כמו באלרגיה הטיפול הוא שינוי אורחות חיים, כי למרות שאנחנו מאוד סובלים, אנחנו לא "מקולקלים" ואין תרופה הנדרשת ל"תקן" אותנו.

אם תלכו לרופא עיניים והוא ישאל אתכם על ערכים, על מטרות בחיים, על שביעות רצון ממקום העבודה שלכם, מהזוגיות, נראה לי שאתם תגלגלו עיניים.

אבל אם תלכו למטפל המומחה בטיפול בכאב, פיזיותרפיסט, רופא, פסיכולוג רפואי, אחות, או כל מטפל אחר, זה בדיוק השאלות שהם ישאלו אתכם.

בכאב כרוני אתם לא מקולקלים, הגוף שלכם מגיב לא טוב להתנהגות היום יומית שלכם. הגוף שלכם חווה את הבחירות חיים שלכם כלא בטוחות.

אז השינוי שאתם צריכים לעשות הוא בחיים עצמם, לשפר שינה, תזונה, פעילות גופנית, מקום עבודה, מערכות יחסים, כל דבר שבעצם קורה לכם בחיים.

אז כל מי שאומר שאין פתרון לכאב כרוני פשוט מחפש אותו במקום הלא נכון.