אני רוצה לדבר היום על אמונה, ואיך היא קשורה לכאבים,
אמונה זה משהו שאנחנו מרגישים בבטן, שום מילים והסברים הגיוניים לא ישנו אותה,
אף אחד לא יצליח לשכנע מאמין שאלוהים לא קיים, להתווכח על אמונה זה עקר, כמו להתווכח על מה טעים יותר עוגה או גלידה, זה משהו שמרגישים ואין בזה קוגניציה,
האמונה שלנו היא סוג של מצפן, היא הבסיס לבחירות שלנו,
למשל האמונה שאני מוצלח תוביל אותי לעשות דברים שאצל אחרים יתפסו כסיכונים, כי אני מאמין שאני אצליח. או האמונה שאני ראוי לאהבה, תוביל אותי לחפש זוגיות שלמה ומכילה, האמונה שאני יפה תוביל אותי לבחור בגדים המדגישים את זה.
האמונות ההפוכות, כמו האמונה כי אני כישלון יוביל אותי לא לנסות, האמונה שאני לא ראוי לאהבה יכול להוביל אותי להיות בזוגיות לא בריאה או אפילו מתעללת, האמונה שאני מכוערת תוביל אותי להתלבש בצורה שתסתיר אותי.
כאשר המצפן הזה פוגש אמונות סביב כאב הוא יכול להיות הגורם המחולל של הכאב,
אם אני מאמין שהכאב נגרם ממשהו מסוכן כמו פריצת דיסק, דיאסטזיס, הבדל באורך רגליים, ישיבה לא נכונה, או כל דבר אחר, האמונה הזו תדריך את העשייה שלי. אני אזהר מדברים, אני אמנע מפעילויות מסוימות, אני אנהל שיחה עצמית ואגיד שאני לא בריא.
עכשיו אני יכולה לתת לכם מיליון הסברים הגיוניים, אני יכולה לקשקש במילים מפה ועד מחר, ושום דבר לא יקרה כי אמונה לא דורשת הוכחה, היא רגש או תחושה שהדבר הזה שאני חושב הוא אמת. זוכרים? אי אפשר לשכנע מאמין שאלוהים לא קיים, וגם בשביל מה לנסות בכלל?
אז למה אני עדיין מתעקשת לדבר על אמונה עם כך, כי אמונה סביב כאב, לא תורמת לכם, היא מעכבת אתכם, היא מלבה את המוח להדליק את נורות האזהרה. ואתם צריכים לשאוף לשנות אותה.
איך? זה שלכם...
אני אסיים בסיפור שקרה לי לפני דיי הרבה שנים, היתה אצלי בחורה קיבוצניקית, שבגיל צעיר הופיעו לה כאבים ברך, כאשר היא הגיעה לרופא הוא נתן לה את הנאום הרגיל של שחיקת סחוס בברך והתוצאה היתה שהיא האמינה שהשחיקה שלה היא המקור לכאבים, שתנועה תגביר את השחיקה, ואם היא רוצה ללכת על הרגל עד גיל מבוגר כדי שהיא תפסיק לזוז.
אז היא הפסיקה לרכב על אופניים בקיבוץ, היא לא הלכה למרחקים ארוכים, היא נסעה ברכב למכולת, וצמצמה את העבודה שלה בקיבוץ לתפקיד פקידותי. כי האמונה שלה הייתה שפעולות אחרות יפגעו בה.
הכאב כאמור, לא נעלם, הוא אפילו התגבר והופיע בישיבה, היא האמינה שזה תוצאה של התדרדרות השחיקה בברך ואז נפגשנו.
זה היה לפני כמה שנים אז הייתי מטפלת פחות טובה וניסיתי לשכנע אותה שאין דבר כזה שחיקת סחוס, והיינו מתפלספות על המצב בברך שלה בהמון היגיון, רציונליזציה.
אבל אתם מבינים, היגיון לא עובד על אמונה.
יום אחד היא התקשרה ואמרה שהיא לא צריכה להגיע יותר למפגשים, שאלתי אותה למה, והיא ענתה שהכאבים עברו, מאוד הופתעתי ושאלתי אותה איך זה קרה
היא ענתה "החלטתי להאמין לך, ישבתי וחשבתי עם עצמי והבנתי שמה שאמר לי הרופא היה דעה אחת ואת אומרת לי דעה אחרת, אין לי דרך באמת לדעת מי מהן נכונות, אין דרך להוכיח אף אחת מהן, מכיוון שהיחס בין השתיים הוא 50-50 החלטתי להאמין לך"
אמונה היא רגש, אני לא יודעת איך תשנו אותה אבל אני בכל יום בודקת את האמונות שלי ואיך הן תורמות לי, ואמונות שלא תורמות לי אני עובדת על מנת לשנות אותן.
תבדקו, אילו אמונות מעכבות אתכם ותתבוננו בהן ותבדקו אם הן עדיין מקדמות אתכם.
Opmerkingen